פסק-דין בתיק ת"א 2833-09

1.         זהו פסק דין בתביעה לתשלום חוב שחב הנתבע לתובעת לטענתה, בגין שירותים שונים, לרבות שירותי שיווק תוצרת חקלאית, וציוד חקלאי שסיפקה לו. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.         התובעת הינה חברה העוסקת בתחום החקלאות, ובין היתר, משווקת תוצרת חקלאית שלה ושל אחרים.

            הנתבע הינו חקלאי, אשר קיבל מן התובעת כאמור שירותים שונים, ורכש ממנה מוצרים שונים כגון דשן וחומרי הדברה.

            הקשר העסקי בין הצדדים, הופסק לטענת התובעת, במהלך שנת 2008, בשל קרה שפגעה בגידולים החקלאיים באזור, בשל מחלת מנהל התובעת, ובשל אי פרעון חובו של הנתבע. בהמשך, החל הנתבע לשווק את התוצרת החקלאית שלו באמצעות משווק אחר. לטענת התובעת, עובר להפסקת ההתקשרות, לא העלה הנתבע טענה כלשהי כלפי התובעת ביחס לחוב, כמפורט בכרטסת שניהלה התובעת, ביחס למחירים שנגבו ממנו ע"י התובעת במהלך השנים, או ביחס לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. כן טענה, כי הנתבע הודה מפורשות בחובו, והתחייב לפרוע אותו.

            לפיכך, לטענת התובעת, נערך הסדר חוב בין מנהל התובעת והנתבע, ובהמשך, נדחו מועדי התשלום בהתאם להסדר החוב, לבקשת הנתבע, אלא שהנתבע לא עמד גם במועדי התשלום שנדחו, ולאחר מכן, ניתק כל קשר עם התובעת.

בסוף שנת 2008, עמד סכום חובו המצטבר של הנתבע כלפי התובעת, ע"פ הרישומים בספרי התובעת, על סך 377,590 ש"ח.

התובעת תבעה אפוא לחייב את הנתבע בסכום החוב, אשר שוערך למועד הגשת התביעה, לסך 404,263 ש"ח.

3.         הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובעת ומנהלה עשקו אותו במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם, וכי סיימו את ההתקשרות באופן חד צדדי, ללא כל התראה, וגרמו לו בכך נזקים כבדים. לטענת הנתבע, במסגרת ההסכם בין הצדדים, קבעה התובעת את סוג הגידולים החקלאיים שיגדל, וכן חייבה אותו למכור את התוצרת באמצעותה בלבד. כן חייבה אותו לרכוש ממנה חומרי הדברה, שתילים ודשנים, עבורם גבתה מחירים גבוהים באופן משמעותי ממחירי השוק. את התמורה בגין המוצרים שספקה לנתבע,  נהגה התובעת לקזז מן התמורה שנתקבלה בגין שיווק התוצרת החקלאית של הנתבע. לטענת הנתבע, היתרה לה היה זכאי, לא שולמה לו בפועל, אלא נרשמה כיתרת זכות בכרטיסו, על מנת שישתמש ביתרה האמורה, למימון רכישת מוצרים ושירותים מן התובעת. הנתבע טען, שהמשיך לרכוש ציוד מן התובעת, בהסתמך על התחייבותה לשווק את מלוא תוצרתו.

            לטענת הנתבע, בשל התנהלות זו של התובעת, צומצמו עם הזמן יתרות הזכות בכרטיסו, ובהמשך נוצרה יתרת חובה שהלכה ותפחה. לטענתו, משנצברה יתרת חוב גדולה, וכאשר לנתבע לא נשאר ממה להתפרנס, פעל מנהל התובעת לנשל את הנתבע מאדמותיו, כאשר הורה לו לגדל גידולים שונים, ובניגוד להסכם בין הצדדים, החליט על דעת עצמו בלבד, לשווק רק חלק מן התוצרת, מתוך שיקולי כדאיות של התובעת בלבד. עוד טען, כי התובעת נטלה לעצמה, בגין מוצרים שונים, עד שלושה רבעים מן ההכנסות, וזיכתה את הנתבע ברבע בלבד.

            כתוצאה מכך, הצטבר עד אביב 2008, חוב של כ-370,000 ש"ח בכרטיס הנתבע אצל התובעת.

            לטענת הנתבע, הפסקת ההתקשרות עמו, מהווה הפרה של החוזה בין הצדדים, בעטיה נגרמו לו נזקים העולים בהרבה על סכום התביעה, ולטענתו, חישוב נכון שיכלול גם פיצוי עבור נזקים שגרמה לו התובעת, היה מעמיד אותו ביתר זכות של למעלה מ-500,000 ש"ח כלפיה.

4.         לתובעת העידו מנהלה, מר דוד טיבולי, ורעייתו, הגב' מרים טיבולי, אשר נפגשה עם הנתבע ועם רעייתו, במהלך חודש מרץ 2009, שוחחה איתם בין היתר בענין החוב, והקליטה את השיחה. קלטת השיחה הוגשה כראיה, וכן הוגש תמליל שנערך ע"י מר תמיר דקל, מומחה מטעם התובעת.

            הנתבע העיד לעצמו, וכן העיד את מר צביקה לוי, חקלאי, אשר לטענתו, נפגע גם הוא מהתנהלות התובעת. מר לוי העיד בין היתר, כי שוחח עם מנהל התובעת, אשר סיפר לו, כי ויתר על חובו של הנתבע כלפי התובעת.

5.         אין חולק, כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב, ולא הוצגו גם מסמכים חתומים ע"י הנתבע, לביסוס החוב הנטען, אלא רק כרטסת הנתבע, שניהלה התובעת. גרסת התובעת נתמכה בעדות מנהלה, מר טיבולי, אשר הינו ללא ספק, עד המעוניין בתוצאות המשפט, אלא שלעדות זו, הצטרפה הודאת בעל דין של הנתבע עצמו, אשר סבורני, כמפורט להלן, כי יש בה להכריע את הכף לזכות התובעת, לעניין גובה החוב.

            בתמליל השיחה שהוקלטה, בה נטלו כאמור חלק, רעיית מנהל התובעת, הנתבע ורעייתו, מתועדת הודאת הנתבע בעצם קיומו של חוב, ובהמשך גם בסכומו, כפי שנרשם בספרי התובעת. סמוך לתחילת השיחה, השיב הנתבע לגב' טיבולי, שדובבה אותו, בהתייחס לשיחה שניהל לדבריו עם מנהל התובעת: "...ואני אמרתי לו אני לא מתכונן לגנוב אותך גם, אני מתכונן להחזיר לך את הכסף". בהמשך אמר: "הוא אומר לי אני שילמתי את החממות אני זה ואני זה ואני זה. בסדר, אני יודע שאתה שילמת, ומגיע לך כסף, אני לא אמרתי לו "תעוף מפה לא רוצה לשלם לך", ואני אומר לו "אני לא אומר לך - לך מפה, אני לא רוצה לשלם לך". אבל את רואה את המצב. אני לבית פה - המקרר ריק מהכסף".

            בהמשך הציגה בפניו גב' טיבולי, ככל הנראה, מסמך בו נקוב סכום החוב לטענת התובעת, וביקשה מן הנתבע לקרוא מתוכו:

"מרים טיבולי: כמה החוב שלך?

  יעקב ספאיה: 370".

בשלב זה, לא העלה הנתבע טענה כלשהי לענין סכום החוב, ובשלב מאוחר יותר בשיחה, הודה לכאורה במפורש בסכום החוב לתובעת, תוך התייחסות למכלול חובותיו לגורמים שונים: